החלטה בתיק ב"ש 1177/13

מונחת בפניי בקשת הסנגוריה להורות על קיומו של משפט חוזר בעניינו של המבקש, אשר הורשע בין היתר בשלושה מקרים של גרימת מוות בכוונה ונידון בגינן לשלושה מאסרי עולם.

רקע כללי

נגד המבקש הוגש כתב אישום הכולל חמישה סעיפי אישום, אשר החמורים שבהם התייחסו גרימת מותם בכוונה של שלושה תושבי האזור, מג'די חנון, סמי בורנאט ו אברהים זיתה, שנחשדו בשיתוף פעולה עם ישראל.

הראיות המרכזיות במשפט היו עדויותיהם של שותפיו של המבקש, איאד פרוך, רמזי עביידה, חליל שלו, ו מחמד חליל. אף איאד פרוך הואשם בשלושת הרציחות האמורות במסגרת כתב האישום שהוגש נגדו.

יצוין כי רמזי עביידה היה קצין בכיר בדרגה המקבילה לאל"ם שעמד בראש גוף מודיעין רשמי של הרשות הפלסטינית ברמאללה. איאד פרוך היה קצין בדרגה המקבילה לרס"ן באותו גוף. מן הראיות עלה כי רמזי עביידה עומת במהלך חקירתו עם איאד פרוך, וזה הראשון הורה לאחרון להודות במקרי הרצח. עוד מסר איאד פרוך בעדותו במשפטו של המבקש ש רמזי עביידה הורה לו טרם מעצרו להפליל את המבקש במקרי הרצח, על מנת לראות האם הוא ייעצר או לא, וזאת לשם בחינתו האם הוא משתף פעולה עם ישראל.

עובדות אלו נדונו הן במשפטו של המבקש והן במשפטו של איאד פרוך.

במסגרת הכרעת הדין בעניינו של המבקש, נקבע בדעת רוב (כב' השופטים סא"ל קאופמן ורס"ן ריבלין-אחאי בניגוד לדעתו החולקת של השופט רס"ן דהאן) כי גרסת פרוך בנוגע לתאום גרסאות במטרה להפליל את המבקש הינה עדות כבושה שהועלתה לראשונה במשפטו של המבקש. עוד נקבע כי למרות שיש לנקוט זהירות מיוחדת בשקילת אמרות השניים והיחס ביניהם, אין לשלול את האפשרות כי אלה יתמכו זו בזו מבחינה ראייתית. זו בתמצית המסקנה אשר הביאה את שופטי הרוב להרשיע את המבקש.

דעת המיעוט (כב' השופט רס"ן דהאן) סברה כי יש לקבל כאמינה את עדות פרוך לפיה הוא ו עביידה תיאמו את גרסאותיהם טרם מעצרם, ועל כן, יש לראות באמרות שניהם מקור ראייתי אחד. מכאן כי האמרות אינן יכולות לתמוך זו בזו, ודורשות תמיכה ראייתית חיצונית מסוג סיוע שלא נמצאה בנוגע לשניים מתוך שלושת פרטי האישום. לאור זאת, סבר שופט המיעוט כי יש לזכות את המבקש מפרטי אישום אלה.

גזר דינו של המבקש הועמד על שלושה מאסרי עולם שירוצו במצטבר.

במקביל לניהול עניינו של המבקש התבררה אשמתו של שותפו הנטען איאד פרוך הנ"ל. בעניינו עמדה תשתית ראייתית זהה כמעט לחלוטין (מלבד עדות אחת הנוגעת למקרה אחד). שם הוחלט בדעת רוב (כב' השופטים רס"ן דהאן וסא"ל תירוש בניגוד לדעתה החולקת של השופטת רס"ן קאופמן), לזכות את הנאשם משתיים מעבירות גרימת המוות. זאת על רקע היחסים המיוחדים ששררו בין עביידה ל פרוך וההתרחשויות בחקירה כפי שפורטו לעיל.

על קביעה זו הוגשו ערעורים לבית המשפט הצבאי לערעורים  בפסק דינו זיכה בית המשפט את פרוך גם מפרט האישום האחרון שעניינו גרימת מוות בכוונה.

על פסק הדין בעניין פרוך הוגשו ערעורי הצדדים לבית משפט זה (ע' 2779+1272/11 התוב"ץ נ' פרוך). במסגרת הערעור  קבע בית המשפט כי אכן נשלל רצונו החופשי של פרוך בעת חקירתו ועל כן היה מקום לפסול אותה.

נימוקי הבקשה

על רקע האמור, הוגשה הבקשה הנוכחית.

לסנגור מספר טענות נגד הכרעת הדין, המצדיקות, לטעמו, קיומו של משפט חוזר.

הטענה המרכזית נוגעת לזיכויו של איאד פרוך על ידי ערכאה זו, זיכוי אשר בבסיסו חומר ראיות זהה לזה שהביא להרשעתו של המבקש.

טענה נוספת נוגעת לכשלים בייצוג המבקש במשפטו. לטענת הסנגור, ההגנה התנהלה בצורה לקויה, כאשר עדים מרכזיים, כגון חוקרי השב"כ אשר חקרו את המבקש ואת יתר העדים המפלילים, לא נחקרו, ואף לא הוגש ערעור על הכרעת הדין, למרות חילוקי הדעות בערכאה קמא ועל אף זיכויו של איאד פרוך. בהקשר זה אף טוען הסנגור הנוכחי כי ב"כ הקודם של המבקש במשפטו טעה, עת לא ביקש את פסילת ההרכב, אשר רובו דן אף במשפטו של איאד פרוך, ואשר גיבש כבר דעה באשר להודאותיו.

תשובת התביעה

התביעה מבקשת לדחות את הבקשה מטעמים פרוצדוראליים ומהותיים.